פתע (שורש)
מראה
השורש פ־ת־ע הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים
[עריכה]פ־ת־ע | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | -אַיִן- | -אַיִן- | -אַיִן- | -אַיִן- | -אַיִן- |
נִפְעַל | נִפְתַּע | נִפְתָּע | יִפָּתַע | הִפָּתֵעַ | לְהִפָּתֵעַ |
הִפְעִיל | הִפְתִּיעַ | מַפְתִּיעַ | יַפְתִּיעַ | הַפְתַּע | לְהַפְתִּיעַ |
הֻפְעַל | הֻפְתַּע | מֻפְתָּע | יֻפְתַּע | -אין- | -אין- |
פִּעֵל | -אַיִן- | -אַיִן- | -אַיִן- | -אַיִן- | -אַיִן- |
פֻּעַל | -אַיִן- | -אַיִן- | -אַיִן- | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | הִתְפַּתַּע | מִתְפַּתֵּעַ | יִתְפַּתַּע | הִתְפַּתֵּעַ | לְהִתְפַּתֵּעַ |
הערות
[עריכה]- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]