לדלג לתוכן

פתע (שורש)

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

השורש פ־ת־ע הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

[עריכה]
פ־ת־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
נִפְעַל נִפְתַּע נִפְתָּע יִפָּתַע הִפָּתֵעַ לְהִפָּתֵעַ
הִפְעִיל הִפְתִּיעַ מַפְתִּיעַ יַפְתִּיעַ הַפְתַּע לְהַפְתִּיעַ
הֻפְעַל הֻפְתַּע מֻפְתָּע יֻפְתַּע -אין- -אין-
פִּעֵל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְפַּתַּע מִתְפַּתֵּעַ יִתְפַּתַּע הִתְפַּתֵּעַ לְהִתְפַּתֵּעַ

הערות

[עריכה]
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]