אחין
אַחְיָן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אחיין |
| הגייה* | akhyan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־ח־י/ה |
| דרך תצורה | בסיס + צורן ָן |
| נטיות | אַחְיַן־; נ׳ אַחְיָנִית; ר׳ אַחְיָנִים, אַחְיָנֵי־; נ"ר אַחְיָנִיּוֹת |
גיזרון
[עריכה]- המילה מופיעה במקרא כשם פרטי: ”וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם“ (דברי הימים א׳ ז, פסוק יט). המילה הוצעה על ידי ועד הלשון במשמעות נכד האח, אך נקלטה במשמעות הנוכחית מאז ועד היום.