מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אותו
|
| הגייה* |
oto
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
גוף שלישי מן את
|
| נטיות |
נ׳ אוֹתָהּ, ר׳ אוֹתָם, נ"ר אוֹתָן
|
- לשון חז"ל הוא ממש, הוא ולא אחר.
- ”הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין, נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ה, משנה ו)
- ”חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו, וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלוּ קֹרֹתָיו אוֹ לְחָיָיו – מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק ט, משנה ג)
- ”וְלֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר – מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת בָּנַי לִפֹּל בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם?!“ (בראשית רבה, פרשה פ, סימן י)
- ”בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף מג, עמוד א)
- [עממי] כמוהו בדיוק
- "אָָמַרְתִּי לוֹ: "נִדְמֶה לִי / שֶׁאַתָּה מְאוֹד דּוֹמֶה לִי." / וְהוּא אָמַר בְּדִיוּק אוֹתוֹ דָּבָר, / בְּדִיוּק אוֹתוֹ דָּבָר." (חָבֵר חָדָש בָּרְאִי, מאת דתיה בן דור)
- אנחנו שנינו מאותו הכפר. אותה קומה, אותה בלורית שיער (אותו הכפר)
- נטיית גוף שלישי של המילה המקראית את, יוחסת המושא הישיר; דבר אחר, ע"פ המילה מיוונית: autós) αὐτός) – עצמוֹ
- את אותו, באתר האקדמיה ללשון העברית, 5 במרס 2012
