עגן
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
-
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
עוגן |
| הגייה* |
ogen |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ע-ג-ן |
| דרך תצורה |
משקל קֹטֶל |
| נטיות |
ר' עֳגָנִים; עֹגֶן־, ר' עָגְנֵי־ |
- [ימאות] אמצעי נייד הנישא בכלי שיט, ומשמש לרתיקתו אל הקרקעית כדי שיישאר במקום עומדו.
-
- האֳנייה הטילה עוגן בקרבת החוף, והמתינה לבוא הסירות שיפרקו את מטענה.
- עוגני האֳנייה ניתקו מן הקרקעית בשל הסערה העזה, והיא הושלכה אל הסלעים ונטרפה.
- "המוכר את הספינה, מכר את התרן ואת הנס ואת העוגין..." ( משנה בבא בתרא ה א)
- בלשון חז"ל "עוגין" וגם "הוגין". המקור ביוונית: ὄγκινος = קֶרֶס, וָו (בלטינית uncinus).
דעת פרשנים [עריכה]
- ברטנורא על משנה, בבא בתרא, ה א: "עוגין - ברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לעכב ולעגן הספינה."
- רש"י על בבלי, בבא בתרא, עג א: "אנקר"ש (=ancres) של ברזל; ומשליכין במים להעמיד הספינה במקום אחד."
קישורים חיצוניים [עריכה]
- [ימאות] (נאמר על כלי שיט) הטיל עוגן ונרתק באמצעותו אל הקרקעית שמתחתיו.
-
- האֳנייה עגנה בשפך הנהר, במקום בו היו המים עמוקים דיים.
- מן עֹגֶן. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות, תש"ל (1970).
- [ימאות] רתק כלי שיט למקומו באמצעות עוגן שהוטל למים וננעץ בקרקעית.
-
- הסקיפר עיגן את היכטה בשני עוגנים, כדי שלא תסתובב על צירה.
- מן עֹגֶן. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות, תש"ל (1970).
_-_081027-N-1082Z-045.jpg)
