מקור
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] מָקוֹר
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מקור |
| הגייה* | maqor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־ו־ר א |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר' מְקוֹרוֹת; מָקוֹר־, ר' מְקוֹרוֹת־ |
- לשון המקרא מוצא, הפתח או המקום שמשהו יוצא או נובע ממנו.
-
- "וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה." (ויקרא יב – פסוק ז)
- "מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה" (ירמיהו ח – פסוק כג)
- "אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם." (ירמיהו ב – פסוק יג)
- "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה." (זכריה יג – פסוק א)
- "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע." (משלי כה – פסוק כו)
- "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל." (תהלים סח – פסוק כז)
-
- בהשאלה (1) [בלשנות] השפה ורובד השפה שבה אפשר לזהות לראשונה צורה לשונית.
-
- רוב המילים שבשפה העברית מקורן בתנ"ך.
-
- בהשאלה (1) [דקדוק] צורת הפועל אשר מורה על פועל כאשר הוא ללא זמן, גוף, מספר ומין.
-
- המקור הפרוד של הפועל שָמַע הוא שָמוֹעַ.
-
[עריכה] מקור
- מקרא.
[עריכה] נגזרות
[עריכה] צירופים
{{{2}}}
[עריכה] תרגום
1,2
3
|
|
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] מַקּוֹר
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מקור |
| הגייה* | makor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ק־ר |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר' מַקּוֹרִים; מַקּוֹר־, ר' מַקּוֹרֵי־ |
- לשון חז"ל לסתות העוף העשויות חומר קרני קשה.
-
- ארי טרף טרף ועמדה עצם בגרונו, אמר: כל שיבוא ויוציאנה אני נותן לו שכרו. בא קורא מצרי שמקורו ארוך, נתן מקורו והוציאה. (בראשית רבה, תולדות סד י) .
-
- לשון חז"ל כלי בעל חוד דמוי מקור.
-
- מקור - קורנס חד שמנקרים בו הרחים. ועל שם שמנקרים בו קרוי מקור. (רבי עובדיה מברטנורא למסכת כלים כט ו).
-
[עריכה] מקור
- לשון חז"ל משורש מקראי.
[עריכה] נגזרות
[עריכה] צירופים
[עריכה] תרגום
1
