חבר
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
חבר |
| שורש וגזרה |
ח־ב־ר א |
| בניין |
פָּעַל |
- השתתף עם אחר או עם אחרים, היה לחלק מקבוצה, הצטרף.
-
- כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח. (בראשית יד ג)
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
חבר |
| שורש וגזרה |
ח־ב־ר ב |
| בניין |
פָּעַל |
- כִּשף, עסק בכשפים.
-
- וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (דברים יח יא)
| ניתוח דקדוקי - פועל |
| כתיב מלא |
|
| שורש וגזרה |
ח־ב־ר א |
| בניין |
פִּעֵל |
- קשר, צרף או הרכיב חלקים ליחידה אחת .
-
- וַיְחַבֵּר אֶת-חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל-אֶחָת וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חִבַּר אַחַת אֶל-אֶחָת. (שמות לו י)
- הפגיש בן אנשים
-
- וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. (דברי הימים ב' כ לו)
- עשה פעולת חשבון של סיכום מספרים.
- יצר יצירה ספרותית או מוזיקלית.
מילים נרדפות [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
חבר |
| הגייה* |
khaver |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ח־ב־ר |
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל |
| נטיות |
|
- אדם שאינו קרוב משפחה, בן זוג או מאהב, איתו נהנה אדם אחר מקשר אישי חיובי ותחושות חיבה.
-
- כִּי אִם-יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ. (קהלת ד י)
- אני יוצא לבלות עם החברים.
- בן זוג במערכת יחסים רומנטית שאיננה ממוסדת.
-
- אדם המהווה חלק מקבוצת אנשים או ארגון.
-
- אבשלום הוא חבר במפלגה.
- וַיֵּאָסֵף כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל-הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים. (שופטים כ יא)
מילים נרדפות [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
חבר |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ח־ב־ר א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' |
- אגודה, קבוצת אנשים שהתחברו למטרה משותפת, כלל האנשים שבקבוצה.
-
- וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה. (הושע ו ט)
- שומען על הסדר ועל סדר הברכות – במה דברים אמורים, בחבר עיר. (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף לד, עמוד ב)
- שם פרטי.
-
- וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל. (בראשית מו יז)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
חבר |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ח־ב־ר ב |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' חֲבָרִים |
- מעשה כישוף.
-
- וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (דברים יח יא)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
חבר |
| הגייה* |
khabar |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ח־ב־ר ב |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' חַבָּרִים |
- מכשף.
-
- כהן של האמונה הפרסית הקדומה.
-
מידע נוסף [עריכה]
- במקרא פעם אחת "יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים" (איוב מ׳ – פסוק ל׳) אולם לא ברורה משמעות המילה "חַבָּר" שבפסוק.
- רש"י בפסוק זה ופרשנים נוספים מפרשים כקוסם. בתלמוד מופיע דרש על הפסוק: "אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן. שנאמר (איוב מ, ל) 'יכרו עליו חברים', ואין כרה אלא סעודה, שנאמר (מלכים ב ו, כג) 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר (שיר השירים ח, יג) 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני'"" (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף ע״ה, עמוד א׳)
- חז"ל הבינו את המילה משורש ח-ב-ר א - אדם החובר, מקבץ בעלי חיים בכשפים.