אויב

אוֹיֵב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אויב
הגייה*	oyev
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר' אויבים, נ"ר אויבות; אויב־, ר' אויבי־, נ"ר אויבות־

1. לשון המקרא שונא, צר, אדם או גוף עוין, הרוצה ברעתו של המושא.

   • "בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך." (משלי כד יז).
   • "שמור את חבריך קרובים – ואת אויביך קרובים עוד יותר".

גיזרון

• מילה מקראית.

צירופים

• אויב בנפש
• אויב חנם

מילים נרדפות

• צר

ניגודים

• חבר

תרגום

• אנגלית: foe‏, enemy‏‏‏‏