אויב

אוֹיֵב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אויב
הגייה*	oyev
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	א־י־ב
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ אוֹיֶבֶת; ר׳ אוֹיְבִים, אוֹיְבֵי־; נ"ר אוֹיְבוֹת;

1. לשון המקרא שונא, אדם או גוף עוין, הרוצה ברעתו של המושא.

   • ”אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.“ (שמות טו, פסוק ט)
   • ”בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ.“ (משלי כד, פסוק יז).
   • ”וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.“ (אסתר ז, פסוק ו)
   • "שמור את חבריך קרובים – ואת אויביך קרובים עוד יותר".

גזרון

• בינוני מן הפועל אָיַב
• באוגריתית 𐎛𐎁 (אִב).
• אכדית - בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V מצויה התיבה ayyābu במשמעות "צורר", "אויב".
• מצרית קדומה אִיבּ ib להיות עוין, במכתבי עמראנה בצורת - אִיבִּי ibi בהוראת יריב.^{[דרושה הבהרה]}

צירופים

• אויב בנפש
• אויב חנם

מילים נרדפות

• צר, צורר
• קם

ניגודים

• חבר
• ידיד
• רֵעַ

תרגום

• אנגלית: enemy‏, foe‏‏‏‏
• ערבית: عَدو‏, عُدْوان‏‏‏‏