” ואף- אם נחזור אחורנית- לא ב-20 ביולי אשתקד, כשקצין אחד ושני חיילים הספיקו ךפוֹן פאפן כדי לכבוש את מבצר הס”ד, את ממשלת פרוּסיה. אלה היו כבר תאריכי התבוּסה שנכנסי לתקפה. היא רק נתגלתה ב-5 במאי ואולי יותר נכון: ב4 במַרס, יום בו עבר אוטו בראון ראש המיניסטרים הפרוּסי (היו ימים וקראו לו ה“צאר האדום של פרוּסיה”) את הגבוּל השוייצי.“ (עם פירוקה של הסוֹציאל-דמוֹקראטיה הגרמנית, מאת משה בילינסון, בפרויקט בן יהודה)
”לעומתו, קיימת מימרא ברוסית האומרת שצאר שאיש אינו פוחד מפניו איננו צאר '– וראינו עד כמה גורבצ’וב לא היה צאר, ואנשים לא ידעו אם זה טוב או רע, כי על פי המסורת ההיא ממנהיג צריך לפחד.“ (מנהיגות כריזמטית והיפוכה, מאת שולמית הראבן, בפרויקט בן יהודה)
”אחרי כל הדבר הזה, למשל, הנה אתם חברים אומרים: חלוצים, עבודה. עבודה זה מצוין. בוודאי. אבל מה זה עבודה? אם יש מזל, אז זה אולי מלך, אולי איזה פְּרינץ, או למשל אופיצר. נכנס, ככה, ורוצה ציור. אולי לא סוציאליסט, אולי דווקא צאר ניקולאי, למשל. לא חשוב. הוא רוצה ציור. אני גם כן רוצה ציור. אני חושב חלוצים, עבודה, זה טוב מאוד. אבל אולי אני אוהב עוד יותר נייר וצבעים שלי, למשל צבע-מים. “ (הצייר הלאומי שלנו, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)
ערך בוויקיפדיה: צאר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צאר