פרעוש

פַּרְעוֹשׁ

לשון המקרא פרט מסדרה של חרקים טפיליים חסרי כנפיים, אך בעלי יכולת קפיצה מרשימה.
- ”אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף; אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד?“ (שמואל א׳ כד, פסוק יד)
- ”וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי ה', כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים“ (שמואל א׳ כו, פסוק כ)
- ”כינה אין פרה ורבה והאמר מר יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים [...] מינא הוא דמיקרי ביצי כינים והרי פרעוש דפרה ורבה ותניא הצד פרעוש בשבת רבי אליעזר מחייב.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קז, עמוד ב)

המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים הנ"ל. בנוסף, המילה מופיעה בספרי עזרא ונחמיה כשם פרטי.
המילה משותפת למספר לשונות שמיות; למשל: אוגריתית: 𐎔𐎗𐎙𐎘 (פּרע'ת') [מופיע גם כשם פרטי], אבלאית: 𒁓𒄩𒋧 (פֻּרְחָשׁוּם), אכדית peršaʾu, סורית: ܦܸܪܬܵܥܢܵܐ (פֶּרְתָעְנָא), ערבית بُرْغُوث‎ (בֻּרְע'וּת'). חוקרים משערים שהיה קיים בפרוטו-שמית בצורה: purḡūṯ פֻּרְע'וּת'.
ע"פ אכדית parāšu – עף. קרוב לגעז: አንፈርዐጸ (אַנְפַרְעַצַ) בהוראת: לקפוץ. נראה שקרוב גם לחתית: pars^[1] בהוראת: לברוח, לנוס.
יש שהקבילו לשורש ר־ע־שׁ בתוספת פ', והצביעו על שורשים נוספים המתחילים בפ' הקרובים לשורשים דומים ללא פ' (כגון פ־ר־ח←ר־י־ח, פ־ז־ר←ז־ר־ה ועוד).^[2]

ערך בוויקיפדיה: פרעוש

טקסונומיה בוויקימינים: Siphonaptera

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרעוש