”כינה אין פרה ורבה והאמר מר יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים [...] מינא הוא דמיקרי ביצי כינים והרי פרעוש דפרה ורבה ותניא הצד פרעוש בשבת רבי אליעזר מחייב.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קז, עמוד ב)
המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים הנ"ל. בנוסף, המילה מופיעה בספרי עזרא ונחמיה כשם פרטי.
המילה משותפת למספר לשונות שמיות; למשל: אוגריתית: 𐎔𐎗𐎙𐎘 (פּרע'ת') [מופיע גם כשם פרטי], אבלאית: 𒁓𒄩𒋧 (פֻּרְחָשׁוּם), אכדית peršaʾu, סורית: ܦܸܪܬܵܥܢܵܐ (פֶּרְתָעְנָא), ערבית بُرْغُوث (בֻּרְע'וּת'). חוקרים משערים שהיה קיים בפרוטו-שמית בצורה: purḡūṯ פֻּרְע'וּת'.
ע"פ אכדית parāšu – עף. קרוב לגעז: አንፈርዐጸ (אַנְפַרְעַצַ) בהוראת: לקפוץ. נראה שקרוב גם לחתית: pars[1] בהוראת: לברוח, לנוס.
יש שהקבילו לשורש ר־ע־שׁ בתוספת פ', והצביעו על שורשים נוספים המתחילים בפ' הקרובים לשורשים דומים ללא פ' (כגון פ־ר־ח←ר־י־ח, פ־ז־ר←ז־ר־ה ועוד).[2]