עברית חדשה (ימאות) בתקופת המפרשים: מונח לציון המיקום היחסי ביחס לרוח של שני ציים יריבים במהלך קרב ימי. צי (או אונייה) תופס את עמדת החסי כאשר הוא מתייצב בצד החסוי מן הרוח של מערך הקרב הטורי של האויב.
צי שתפס את עמדת החסי נקט בדרך כלל גישה מגננית, כי יכול היה לנתק מגע ולהסתלק בעזרת הרוח.
זהו מונח מתחום הטקטיקה הימית בתקופת המפרשים (1650–1815 לערך). ציי המלחמה היריבים נערכו בשני טורים מקבילים, אחד בצד הגלי (של היריב) והשני בצד החסי (של הצי שלמולו). האוניות ירו מתותחי הדופן שלהן. צורת ההיערכות הזו נקראה 'הטור העורפי' (line of battle). לכל אחת מן העמדות היו יתרונות וחסרונות טקטיים.[1]