מנהיג

מַנְהִיג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מנהיג
הגייה^*	manhig
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ה־ג
דרך תצורה	משקל מַקְטִיל
נטיות	ר׳ מַנְהִיגִים; מַנְהִיג־, ר׳ מַנְהִיגֵי־

לשון חז"ל ראש, מנהל; מי שעומד בראש ציבור, מפלגה, ארגון וכדומה.
- "כל דור ודור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומנהיגיו דור דור ופושעיו דור דור וצדיקיו ." ( במדבר רבה כג ה)
- "אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברינטא." (בבא בתרא צא א)
- ”רבים ממנהיגי המחאה יושבים במחנות־כפיה בסיביר או בגלות.“ ("דבר", 8 בספטמבר 1972, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”עתה, עם בחירת מנהיג ההסתדרות לראש העיר היו כאלה שקיוו כי בעתיד לא תהיה העיריה "סניף" הסתדרותי.“ ("חרות", 15 בינואר 1951, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
לשון חז"ל (ברבים) משוטי הספינה, וכפי הנראה משוטי ההגה.^[1]
- "המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין." (בבא בתרא עג א)

↑ Daniel Sperber, Nautica Talmudica. Ramat-Gan, Bar-Ilan University Press and Leiden, E.J. Brill, 1986. p. 4.

השורש נ־ה־ג הוא שורש מגזרת השלמים.