כרס
מראה
כָּרֵס (גם: כָּרֵשׂ)
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | כרס או כרש |
הגייה* | kares (במלרע) |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | כ־ר־ס |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | ר': כְּרֵסוֹת, נ"י: כֶּרֶס־[1], נ"ר: כִּרְסוֹת־, כ': כְּרֵסוֹ, כְּרֵסָהּ; כִּרְסוֹתֵיהֶן, כִּרְסוֹתֵינוּ |
- אֵזוֹר בְּגוּפָם שֶׁל יְצוּרִים חַיִּים הַמָּצוּי מִתַּחַת לֶחָזֶה וּמֵעַל הָאַגָּן, בֶּטֶן.
- ”אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי הֱדִיחָנִי.“ (ירמיהו נא, פסוק לד)
- ”מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקַּעַת.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ט, משנה ה)
- ”יָדָהּ טֶפַח וְרָחָבָּהּ טֶפַח, וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵסוֹ; וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו.“ (משנה, מסכת מכות – פרק ג, משנה יד)
- "...בִּמְלֹאת כְּרֵסוֹ נָטָה מְאֹד אֶל הַשֵּׁנָה..." חיים נחמן ביאליק, "דון קישוט", ספר ראשון
- "לִטואי עַב הַכָּרֵשׂ וּרְחַב הַכְּתֵפוֹת, אֲשֶׁר שַׂעֲרוֹת שְׂפָמוֹ כְּתַלְתַּלִּים..." נחום סוקולוב, "שנאת עולם לעם עולם"
- ..."בְּהֵמָה זוֹ [...] נֶאֶנְחָה עַל סְעוּדָה שֶׁאֵינָה מַסְפֶּקֶת לִכְרֵסָהּ..." מנדלי מוכר ספרים, "סוסתי", פרק רביעי
גיזרון
[עריכה]- במקרא באה מילה זו בשי"ן שמאלית, ומופעה יחידאי הוא. מקבילות לה גם באכדית בהגיית: כַּרשֻׁ (karšu) בהוראת: בטן, בארמית- כַּרְסָא, ובערבית- كِرْش (קרי: כִּרְשׁ).
צירופים
[עריכה]- סברת כרס
- כרס המפרש
- מלא כרסו
- כרסה בין שניה
- טובה צפרנן של ראשונים מכרסן של אחרונים
- הכרס טוענת את הרגלים
נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ שים לב שהצורה הסגולית "כֶּרֶס" היא צורת הסמיכות ולא צורת היחיד הנפרד כפי שהולך ורווח בדיבור.