תופש משוט

תּוֹפֵשׂ מָשׁוֹט

לשון המקרא [מליצי] חותר בספינת משוטים.
- "וְיָרְדוּ מֵאָנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל חֹבְלֵי הַיָּם" (יחזקאל כז כט)
- ”כי אהבת הערבי אל ערבות החול לא תגרע מאהבת תופשי משוט לים אשר אין לו קצה.“ ("הכרמל", 1 במאי 1863, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”לא מן הנמנע הוא, כי להמצאת האניה הרב-חתרית גרם המחסור הגדל והולך בתופשי משוט מקצועיים.“ (משוטים ומפרשים, מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה)
- "ואולם שלושה מתופסי־המשוטים, שלא ידעו מראש באיזה רגע בדיוק יוטל הצלצל ועל כן לא היו מוכנים לתוצאות הדבר, הם הושלכו החוצה – אלא שבתוך רגע קט שבו שניִם מהם ותפסו בלזבּזת, ועל גבי גל גואה שהתנפץ אל הסירה הטילו עצמם שוב אל תוכה פנימה ממש [...]." (הרמן מלוויל, מובי דיק. מאנגלית: אהרן אמיר)

גם "תּוֹפֵס מָשׁוֹט".
מן "תופשׂ" - מומחה בתחומו, אומן. השוו: "וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב." (בראשית ד כא)

מצודת דוד על יחזקאל כז כט: "כל תופשי משוט - כל הרגילים לאחוז המשוטות."
מצודת ציון על יחזקאל כז כט: "תופשי – אוחזי; משוט - הם העצים הארוכים אשר משיטין בהם את הספינה.