מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | תיגלחת |
| הגייה* | tiglakhat |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ג־ל־ח |
| דרך תצורה | משקל תִּקְטֶלֶת |
| נטיות | תִּגְלַחַת⁻, ר׳ תִּגְלָחוֹת, תִּגְלְחוֹת⁻ |
- לשון חז"ל הסרת שיער הראש. עפ"ר עד שיראה העור.
- ”שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר, הַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגָּפֶן.“ (משנה, מסכת נזיר – פרק ו, משנה א)
- ” [אֲבָל] יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, יוֹם שֶׁעָלָה בוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא (בוֹ) מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ (בִּלְבָד).“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק א, משנה ג)
- ”שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה, הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְוִיִּם; וְכֻלָּן שֶׁגִּלְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר אוֹ שֶׁשִּׁיְּרוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לֹא עָשׂוּ כְלוּם.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק יד, משנה ד)
- מן גלח.
- אסף הרופא[דרושה הבהרה] מכנה תגלחת כגילוח - (כנראה לפני הליך רפואי)[1].(לא יאוחר מהמאה ה-9)
- ↑ לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה,אלול תשי"א
