”המוח הבריא זוכר הכל – זוכר ושוכח, שוכח ונזכר. המוח החולה עלול אמנם להגיע לשכחה גמורה, אבל זוכר הוא "זכירה חולנית", שאין עמה שום שכחה“ (חוֹלֵי-הַיִּרְאָה, מאת אלתר דרויאנוב, בפרויקט בן יהודה)
לשון חז"ל כמות קטנה של דגנים שנשארו בשדה לאחר הקציר, והקוצר חייב להשאירם לעניים.
”ארבע מתנות בכרם: פרט, שכחה, ופאה ועוללת; שלוש בתבואה: לקט, שכחה ופאה; שתיים באילן: שכחה ופאה“ (תוספתא, מסכת פאה – פרק ב, הלכה יג)
ככלל מילים על משקל "קטלה", יש להגות kit-la. ולכן היה צריך להגות את "שכחה" כך: shikh-kha. אך בגלל שנוצר קושי בהגייה של הצירוף ח' ו-כ' רפה, הופך השווא הנח בסוף ההברה הראשונה לשווא נע, המקל על ההגייה. ראו על הגייה זו, באתר האקדמיה ללשון העברית, שגיאה: זמן שגוי
ערך בוויקיפדיה: שכחה