שחי

שֶׁחִי

לשון חז"ל בצירופים שונים כיפוך הגוף מטה.
- ”וְאַרְבָּעָה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי וְהַכּוּז [...] וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת, אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן.“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ג, משנה ו)
המקום שתחת אצילי הידים, בין היד לגוף.
- ”בַּעַל אוֹב זֶה פִיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו, הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה, וְהִנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ז, משנה ז)
- ”הָאִשָּׁה כְּעוֹרֶכֶת וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, כְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין לַשֶּׁחִי לְיָד הַיְמָנִית.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק ב, משנה ד)

צורה חלופית לשְׁחִיָה שם הפועל שָׁחָה. במשנה מסכת תמיד הנ"ל הרבה מפרשים{{הערת שוליים|על פי התלמוד ירושלמי מועד קטן "מהו אחד יורד לאמת השחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח" כמשמעות 1. אמנם הרמב"ם מפרש ששחי הוא שם המקום בגוף משמעות 2.וכלומר שהיה צריך להושיט ידו עד בית השחי כדי לפתוח.