קשוב

קַשּׁוּב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קשוב
הגייה^*	kashuv
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ק־שׁ־ב
דרך תצורה	משקל קַטּוּל
נטיות	נ׳ קַשּׁוּבָה או קַשֶּׁבֶת ר׳ קַשּׁוּבִים

פנוי להקשבה לפונה אליו בחפץ לב.
- ”אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי“ (תהלים קל, פסוק ב)
- ”עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה“ (דברי הימים ב׳ ז, פסוק טו)
- השר הממונה לא היה קשוב מספיק לבעיות הציבור.
פנוי להקשבה שדעתו אינה מוסחת.
- התלמידים היו קשובים ומרוכזים למרות ההטרדות התכופות

השורש ק־שׁ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.