מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קשוב
|
| הגייה* |
kashuv
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ק־שׁ־ב
|
| דרך תצורה |
משקל קַטּוּל
|
| נטיות |
נ׳ קַשּׁוּבָה או קַשֶּׁבֶת ר׳ קַשּׁוּבִים
|
- פנוי להקשבה לפונה אליו בחפץ לב.
- ”אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי“ (תהלים קל, פסוק ב)
- ”עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה“ (דברי הימים ב׳ ז, פסוק טו)
- השר הממונה לא היה קשוב מספיק לבעיות הציבור.
- פנוי להקשבה שדעתו אינה מוסחת.
- התלמידים היו קשובים ומרוכזים למרות ההטרדות התכופות
- המילה מופיעה 3 פעמים במקרא רק בנסמך לאוזן.
| השורש קשׁב
|
|
השורש ק־שׁ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
| ק־שׁ־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אין
|
(ב׳ פעוּל: קָשׁוּב)
|
|
|
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הִקְשִׁיב
|
מַקְשִׁיב
|
יַקְשִׁיב
|
הַקְשֵׁב
|
לְהַקְשִׁיב
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| |
|
