קפש
קָפַשׁ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | קפש |
| שורש וגזרה | ק־פ־שׁ |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל [לא בשימוש] חטף, העלים.
- ”מַעֲשֶֹה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר“ (משנה, מסכת חלה – פרק ב, משנה ה)
גיזרון
[עריכה]- מופע יחידני. רמב"ם גזר מכבש בחילוף ב/פ. והשוו עם כ־פ־שׁ - כפש.
- הניקוד ע"פ כ"י קאופמן. אמנם יש שניקדו 'קָפַשׂ' והקבילו לשורש ק־פ־ץ ב בהוראת: סגר.[1]
- בארמית הפועל קפש הוראתו: לתפוס עם הפה.
תרגום
[עריכה]- אנגלית: snatch
הערות שוליים
[עריכה]קֶפֶשׁ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קפש |
| הגייה* | kefesh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־פ־שׁ |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ קְפָשִׁים |
- לשון חז"ל (משמעות משוערת) סוג של תפירה.
- ”אי זהו איחוי כאריג. הסולם והקפש אין מעכבין“ (ירושלמי, מסכת מועד קטן – פרק ג, הלכה ח)
גיזרון
[עריכה]- מופיע בחז"ל פעם אחת בלבד. הפירוש לפי ההקשר. יש שהגיהו שם: "והקפל".