קלוס

קִלּוּס א

לשון חז"ל סיפור מעשים טובים ודברי שבח על האחר.
- ”קול ענות אנכי שומע- א"ר יסא: קול קילוס עכו"ם אנכי שומע.“ (ירושלמי, מסכת תענית – פרק ד, הלכה ה)
- "הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו שלשת מילים וקילסו לפניו קילוס גדול. אמר להם לא תקלסו לי קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו." (ספרי דברים שנה)
- "אין מוציאין שני מתים כאחד אלא א"כ כבודן וקילוסן שווה..אין מקלסין שתי כלות בעיר אחת, אלא אם כן יש שם כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו." (מסכת שמחות יא,ד)

לשון חז"ל הכאה לצורך השמעת קול.
- ”טיפוח ביד, קילוס ברגל.“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף כז, עמוד ב)
- ”טיפוח בידים, קילוס זה פישוט זרועות“ (תוספתא, מסכת מועד קטן – פרק ב, הלכה יז)
- "ובשתים יעופף- לקילוס." (תנחומא אמור ח)