קטום
קָטוּם
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קטום |
| הגייה* | katum |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ק־ט־ם |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ קְטוּמָה |
- שנכרת ראשו.
- ”שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ג, משנה ד)
- טיפסנו על ההר הקטום.
- החרוט הזה קטום.
גיזרון
[עריכה]שורש בלשון חז"ל. קרוב אל גדם. ואל קטף.
מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]
| השורש קטם | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
קָטוּם [[משני|ב}}
- [הלכה] מכוסה באפר.
- {{צט/ תנור שהוא גרוף וקטום|
- כירה גרופה וקטומה
גיזרון
[עריכה]מן קיטמא בארמית אֵפֶר