קורת רוח
קֹרַת רוּחַ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קורת רוח |
| הגייה* | korat ruakh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ק־ר־ר, ר־ו־ח |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | - |
- נחת, שלווה, הנאה, שביעות רצון.
- ”הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא; וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה יז)
- רות הסבה להוריה קורת רוח בכך שקיבלה תעודת הצטיינות.
גיזרון
[עריכה]התיבה ״קֹרָה״ מן שורש קר״ר. הקור נקשר עם שלווה ונחת בקרב דוברי העברית הקדמונים, אשר חיו באקלים חם וצחיח ברובו ולכן ראו בו משרה תחושה נעימה ורוגע. [זאת בשונה מן החום, שלעיתים קרובות מזוהה עם רגשות שליליים וכעס, כמו בביטוי ״יֵחַם לְבָבוֹ״ (דברים יט, ו) במשמע כעס.][1]
תרגום
[עריכה]- אנגלית: pleasure, satisfaction
ניגודים
[עריכה]ראו גם
[עריכה]- ↑ ״מורת רוח וקורת רוח״, האקדמיה ללשון העברית.