לדלג לתוכן

קבב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בקציצת בשר; ראו כַּבָּבּ.

קָבַּבּ (גם: קָב, קָבַה)

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאקבב
שורש וגזרהק־ב־ב
בנייןפָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא קילל.
    • ”הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ, עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו.“ (במדבר כב, פסוק יא)
    • ”וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ.“ (במדבר כג, פסוק כה)
    • ”מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר.“ (משלי יא, פסוק כו)

גיזרון

[עריכה]
  • קרוב אל הפועל נָקַב (משורש נ־ק־ב), שאף הוא משמש בהוראת: קללה. שתי הצורות מופיעות זה לצד זה בפסוק ”מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה.“ (במדבר כג, פסוק ח). השורש הזה מופיע בעיקר בסיפור בלעם. לגבי הצורות האחרות ("יִקְּבֻהוּ", "אֶקּוֹב") מסתבר שהם מהשורש נ־ק־ב. לאור זאת יש מקום לומר שמדובר בהשפעה ממואבית או משפה שמית אחרת.
  • בלחש פרוטו-כנעני שנכלל בכתבי הפירמידות מהאלף השלישי לפנה"ס מופיעה המילה kbbh (קבבה) בהוראת: לחשהּ, בהקשר מאגי.[1] כמו כן יש להשוות זאת לאכדית: qabû - לומר, לדבר, לבטא. וכן: לייעד, להכריז.[2] מסתבר אם כן שהצורה בשורש נ־ק־ב היא משנית.

מילים נרדפות

[עריכה]

ניגודים

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. ↑ ראובן שטיינר, 'לחשים בקדם כנענית בכתבי הפירמידות', לשוננו ע (התשס"ח), עמ' 18.
  2. ↑ מילון CAD, כרך Q, עמ' 22 והלאה.