צבט

צָבַט

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צבט
שורש וגזרה	צ־ב־ט
בניין	פָּעַל (קַל)

1. תפס מעט בראשי האצבעות. אחז בקצה האצבעות.

   • ”...וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט־לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר.“ (רות ב, פסוק יד)
   • ”בית הצביטה מקום שצובטו“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף כב, עמוד ב)

2. תפס מעט בבשר אדם ולחץ בצורה מכאיבה.

   • הוא היה כל כך חסר טאקט עד שהיא לא צבטה אותו מתחת לשולחן לא סתם את הפה.

3. [עממי] נתן תחושה של כאב קל או ריגוש עדין.

   • "ואם אתה סתם ציניקן / בכל זאת זה צובט בלב" (רוח סתיו, מאת יחיאל מוהר)

גיזרון

• פועל משורש זה מופיע פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.

קרוב לאכדית: ṣabātu בהוראת: ללכוד, לֶאֱסוֹר. מקביל למילה המקראית צֶבֶת בהוראת: אגודה, ולמילה צְבָת.

נגזרות

• צביטה
• נצבט

תרגום

• אנגלית: pinch‏‏‏‏

ראו גם

• מעך
• פיציקטו