לדלג לתוכן

צבט

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

צָבַט

[עריכה]
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלאצבט
שורש וגזרהצ־ב־ט
בנייןפָּעַל (קַל)
  1. תפס מעט בראשי האצבעות. אחז בקצה האצבעות.
  2. תפס מעט בבשר אדם ולחץ בצורה מכאיבה.
    • הוא היה כל כך חסר טאקט עד שהיא לא צבטה אותו מתחת לשולחן לא סתם את הפה.
  3. [עממי] נתן תחושה של כאב קל או ריגוש עדין.
    • צובט את הלב לראות איך הוא קָמֵל.

גיזרון

[עריכה]
  • (1) מקור הפועל במקרא.קרוב לאכדית: ṣabātu בהוראת: ללכוד, לֶאֱסוֹר. מקביל למילה המקראית צֶבֶת בהוראת: אגודה, ולמילה צְבָת.
  • (1) ויצבט (רות ב, פסוק יד) - לשונה של מגילת רות היא בעיקרה לשון המקרא הקלאסית האופיינית לרובדה של עברית קדומה מתקופת בית-ראשון.

נגזרות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]
  • אנגלית: pinch‏‏‏‏

ראו גם

[עריכה]