פרוזבול

פְּרוֹזְבּוּל

לשון חז"ל מסמך הרשאה של בית דין המאפשר לגבות חוב גם לאחר השמיטה.
- ”זֶהוּ גוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוּל: מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק י, משנה ד)
- ”וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד: קִדּוּשֵׁי נָשִׁים, גִּטִּין וְשׁוֹבָרִין, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין“ (משנה, מסכת מועד קטן – פרק ג, משנה ג)

לשון חזל. זו ההגיה המקובלת, אם כי בכתב יד קאופמן מנוקד: "פְרוֹזְבוֹל" בחולם ובב' רפויה. במקורות אחרים מופיע הניקוד "פְּרוּזְבּוֹל".
מיוונית: הגיזרון אינו ברור, יש שגזרו מהביטוי pros bule) προς βουλη) – למועצה, למועצת הזקנים. אחרים גזרו מהביטוי prosbolḗ) προσβολή) - הגשת בקשה, מסירת בעלות.^[1]
בגמרא (גיטין לו ע"ב) גזרו כקיצור של "פרוס בולי ובוטי" - 'פרוס' - תקנה, תכסיס; 'בולא' - עשירים, 'בוטא' - עניים (מלשון עבוט), כלומר "תקנת העשירים והעניים".

ערך בוויקיפדיה: פרוזבול