לדלג לתוכן

פלשתינה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

פָּלֶשְׂתִּינָה

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פלשתינה
הגייה* palestina
חלק דיבר שם פרטי
מין נקבה
שורש פ־ל־שׁ
דרך תצורה
נטיות
  1. כינוי בפי אומות העולם לארץ ישראל.
    • "הוא רכב לפלשתינה / על גמל דו דבשתי. / הוא הגיע לראש פינה / במסווה של שייח' תורכי." (בלדה לסוכן כפול, מאת שלומי ברכה)
    • "עַל סוּסִים רָכְבוּ עִם חֶרֶב וּמַקֵּל / לְגָרֵשׁ כָּל מִתְנַקֵּשׁ וּמִתְנַכֵּל; / בִּרְחוֹבוֹת וּבִגְדֵרָה / פֶּתַח־תִּקְוָה וַחֲדֵרָה / הֵם קָרְאוּ לְפָּלֶשְׂתִּינָה – יִשְׂרָאֵל." (אֵין כְּבָר דֶּרֶך חֲזָרָה, מאת יורם טהרלב)
    • המנדט הבריטי על פלשתינה (א"י) החל בסוף מלחמת העולם הראשונה.

גזרון

[עריכה]
  • שמו של העם הפלישתי ממנו נגזר השם פלשתינה מצוי בתבליטים אכדית בהגיית פילישתאַ,פילשתיו,פאלסטו (𒆳𒉺𒆷𒊍𒌓) בהוראת אנשי-פִּלשׁתֻ מקביל לעברית בכתיב: פלשת, ליוונית (Συρία ἡ Παλαιστίνη), משם ללטינית (Palaestina), משם ללשונות אירופה השונות, וכן לערבית (فِلَسْطِيْن). התעתיק מערבית לעברית הוא "פלסטין", לפי אותיות מקבילות בין השפות, אולם הקפדה על השורש המקורי של המילה מורה על הכתיב "פלשתין", מהשורש "פ-ל-ש". אפשרות אחרת היא ששם העם הקדום "פלשתים"-על שמם נקראת פלשתינה, הוא שיבוש של קבוצת השבטים הקדם-יוונים הקרויים "פלסגים", ביוונית בהגיית פהלס-גוי Πελασγοί, שפירושו "אנשי האיים" (בהתאם להשערה כי מוצאם של הפלשתים מהעמים שגרו באיי הים האגאי).השם מופיע לקמן גם בכתב חרטומים בהגיית: פֻּרַסַתִי
p
W
r
Z1
Aa18
Z1
tiiA1 B1
Z2
  • ביוונית-עתיקה מופיע השם בידי ההיסטוריון היווני הרודוטוס, כשם תואר גזור מהשם "פלשתים" לחלק מסוריה: Συρία ἡ Παλαιστίνη ("סוריה הפלשתית").[1][2] אחר כך קוצר השם, והתואר "פּלאיסטיני" הפך לשם עצם בפני עצמו.[2] השם מופיע בספרות ההלניסטית בהתייחס לחופה הדרום-מערבי של הארץ.
  • מהיוונית עבר השם ללטינית כ-Palaestina. במאה ה-1 לספירה, הסופרים היהודים פילון ויוסף בן מתתיהו[3] השתמשו בחיבוריהם היווניים ב"פלשתינה"/"סוריה-פלשתינה" לציוּן ארץ ישראל כולה, כדי להבחין בין "יהודה" המדינית לחבל הארץ של היהודים.[4] השם "פלשתינה" הפך רשמי באימפריה הרומית רק במאה ה-2 לספירהבעקבות החלפת פרובינקיה "יהודה" בפרובינקיה "סוריה הפלשׂתינאית", או בקיצור "פלשתינה". שינוי השם מ"יודאיה" (יהודה) ל"פלשתינה" נועד לטשטש את הקשר בין היהודים לארצם ולבטל את זכותם עליה, לאחר מרד בר־כוכבא.[2] השם הלטיני פלאיסטינה שומש גם בתקופה הביזנטית לציון שלושה מחוזות, אולם במקורות היהודיים מאותה תקופה המשיכו להשתמש בשם ארץ ישראל.[5] השם מופיע, בתעתיק מלטינית (s←ס, t←ט), גם בלשון חז"ל.[6]
  • לאחר הכיבוש הערבי, השם נשמר כשמו של אחד המחוזות הביזנטיים, והפך ל-جُنْد فِلَسْطِيْن (המחוז הצבאי פלסטין). במאות ה-12 וה-13 נזנח המונח "פלסטין" כשם המחוז.[7] בתקופה הממלוכית השם "פלסטין" היה מקובל רק בקרב חוגים משכילים מצומצמים.[8] במאה ה-19 המונח "פִלסטין" היה שגור כציון גאוגרפי לחלק נרחב מארץ ישראל; אולם המונח החל לקבל משמעות פוליטית לאומית רק בשלהי התקופה העות'מאנית.[9] בתקופה זו החלו משכילים "מתמערבים" מערביי ארץ ישראל (במיוחד נוצרים־אורתודוקסים) להשתמש בשם "פלסטין". לבסוף אימצו ערביי ארץ ישראל את השם "פלסטין" כשמה של הארץ.[10]

נגזרות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

מידע נוסף

[עריכה]

הכתיב פָלַסְטִין נפוץ בתקשורת הישראלית כיום אף יותר מהכתיב פָּלֶשְׂתִּינָה. הכתיב "פלסטין" נובע בין השאר מהכתיב הערבי فِلَسْطِين, ועל־כן יש בימינו המייחדים כתיב זה להגדרת ה"ישות הערבית" בתוך גבולות ישראל, ואת הכתיב "פלשתינה" להגדרת ישראל כולה, אך בלשון חז"ל החל מימי הדריאנוס מצוי דווקא הכתיב "פלסטיני" (בתעתיק s←ס ו־t←ט מלטינית), כך: ”וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת (בראשית מא, פסוק נד) – בְּשָׁלשׁ אֲרָצוֹת: בְּפֶנִקְיָא, וּבַעֲרָבְיָא, וּבְפַלַסְטִינִי.“ (בראשית רבה, פרשה צ, סימן ו), ”שָׁלשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה הִקִּיף אַסְפַּסְיָאנוּס אֶת יְרוּשָׁלָיִם, וְהָיוּ עִמּוֹ אַרְבָּעָה דֻכָּסִין, דֻּכָּס דַּעֲרַבְיָא, דֻּכָּס דְּאַפְרִיקָא, דֻּכָּס דַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָא, דֻּכָּס דְּפַלַסְטִינִי (איכה רבה, פרשה א, סימן לא).[11]

ראו גם

[עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכה]
ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: פלשתינה
  1. כתבי הרודוטוס: ספר I סעיף 105; ספר II סעיף 104; ספר II סעיף 106; ספר III סעיף 5; ספר III סעיף 91; ספר IV סעיף 39; ספר VII סעיף 89.
  2. 2.0 2.1 2.2 האנציקלופדיה העברית, כרך ו' עמ' 27
  3. תרגום ליזה אולמן לתולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערה לספר חמישי, פרק ט, סעיף 384: יוספוס משתמש בשם "פלאיסטינה" פעם אחת ב"מלחמת היהודים", 11 פעמים ב"קדמוניות היהודים" ושלוש פעמים ב"נגד אפיון", בכל הפעמים במשמעות "ארץ פלשתים".
  4. מנחם שטרן – Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I: II: Aristotle, pp. 6-7; XLIX. Ovid, p. 349
  5. פנחס נאמן, אנציקלופדיה גאוגרפית מקראית, וכן באנציקלופדיה יהודית דעת המבוסס על מקור זה.
  6. ראו במידע נוסף
  7. יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, מבוא, עמ' 4: אף על פי שמחוז "פלסטין" נעלם מהחלוקה המנהלית, השם הזה שרד כמציין את התחום הקודם של המחוז. בסוף המאה ה-15 תיאר הגאוגרף הממלוכי מוג'יר א-דין את הנפות הכלולות ב"ארד פלסטין", ואלו חפפו בקירוב את שטחם של "פלשתינה פרימה" ו"ג'ונד פלסטין".
  8. ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך 9, חלק ג, פרק 1 (יעקב שמעוני), עמ' 264.
  9. ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך 8, חלק ב, פרק 4 (עאדל מנאע), עמ' 188.
  10. שמעון שמיר, איך מבלבלת התקשורת הישראלית בין פלשתינאים לפלסטינים ומדוע זה חשוב, העין השביעית, 1 במרץ 2005
  11. חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו, מוסד ביאליק, 1965, עמ' 14