נעלגומי שנועלים מעל הנעל הרגילה בימי גשם, על מנת למנוע ממנה להתרטב או להתכסות בבוץ.
הערדליים של חברת אקמה מבודדים ועמידים לגשם, ויגנו עליכם מהקור והמים בימות החורף.
כמו שכתוב בה"תוכחה"; ויהודים בתוך העם הנרדף, כאופן בתוך האופן, במצב דומה למי שמנעליו צרים ומציקים, ומשימים עליהם ערדליים עוד יותר צרים ומציקים. "נפוליון מן הגטו", נחום סוקולוב
הברנש הוא נשאר על מקומו בפרוזדור האפל, מתנועע, מסיר מעליו את השלג, אחר-כך חולץ לאט-לאט את הערדליים, מוריד את הסודר, שהראש מכורך בו, מסיר מעל ראשו את כובע-בפרווה, וכך הלאה "מסכת שוטים", זאב ז'בוטינסקי
כנראה משורש ע-ר-ד ממנו נגזר שם החיה הקרויה ערוד (וזאת משום רגליו המפוספסות הנראות כעטויות ערדל). בלשון השומרית קיימת מילה דומה: ערדלא Ardalah שתיארה את משלח ידו של השליח, ונושא הכלים של האלה אישתר .
לשון חז"ל, מופיעה בתלמוד, ”אמר רב פפא: ערדלין - אין בהן משום כלאים“ (בבלי, מסכת ביצה – דף טו, עמוד א). ככל הנראה פרוש המילה היה שונה אז, אבל בעברית החדשה נקבעה משמעות זו.
בעתון "הצפירה" בתאריכים 17/7/1896 עד 22/7/1896 כותב בן־דוד בקורת על הספר "עדן הילדים" של י"ח טביוב. בפרט הוא מבקר את חסר הזהירות של טביוב בקביעת פרוש למלים מהתלמוד. בקטע מה־21/7 הוא מפרט לגבי ערדלים כי משמעותן מוטלת בספק, תוך צטוט פרוש רש"י על הכתוב במסכת ביצה. בתאריכים 7/8/1896 עד ה־14/8/1896 משיב לו טביוב, ובפרט ב־13/8/1896 (החל מהפסקה הרביעית) הוא מודה שהתרגום של "ערדלים" אינו ודאי. לדבריו הוא הסתמך על יהושע שטיינברג, שבאתר בן יהודה מופיעה אמנם יצירה שלו בה הוא כתב "גאלושים (*ערדליים)".