מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
עניבה
|
| הגייה* |
aniva
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ע־נ־ב ב
|
| דרך תצורה |
משקל קְטִילָה
|
| נטיות |
ר׳ עֲנִיבוֹת
|
שתי עניבות (3)
עניבת התלין (2)
- לשון חז"ל קשר שניתן להתירו בקלות במשיכה בקצות החבל או הפתיל.
- בעי רב אחדבוי אחוי דמר אחא: עניבה לרבי מאיר, מהו? טעמיה דרבי מאיר - משום דיכול להתירו באחת מידיו הוא. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיא, עמוד ב).
- קשר שבו הפתיל או החבל נכרך על עצמו באופן שנוצר פתח שאפשר להדק אותו במשיכת החבל.
- שהיה לו עניבה וכשרוצים מושכין ראש החבל והוא דוחק מאליו וכשאין מושכין רפוי. (רש"י למסכת יבמות, דף מו, עמוד א).
- פִּסת אריג שנכרכת סביב צוארון החולצה כדי לסגור את פתח הצואר, וכדי לשמש כקישוט.
- לשון חז"ל קשירת קשר שכזה, וענידתו על הצוואר.
- עניבה גופה קשירה היא. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיג, עמוד א)
- עניבה קשירה מעלייתה היא. (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף לג, עמוד ב)
- המקור 2. שם פעולה מן הפועל ענב.
- לשון חז"ל מארמית: תרגום לולאות עינובין או עֲנובין (לדוגמא: שמות כו ד')
קישורים חיצוניים[עריכה]
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עניבה |
ערך בוויקיפדיה: עניבה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עניבה