נצוד
נִצּוֹד
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | ניצוד |
| שורש וגזרה | צ־י־ד, גזרת נע"ו/י |
| בניין | נִפְעַל |
- לשון חז"ל נִתְפַּס בְּמַלְכֹּדֶת הַצַּיָּד, נִלְכַּד בְּמוֹקֵשׁ (חַיָּה).
- ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.“ (משנה, מסכת שבת – פרק א, משנה ו)
- "...למחר השכים ומצא בה (בָּאַמָּה) דגים-הרי אלו מותרין: שכבר נִצּוֹדוּ מערב יום טוב..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ח')
- "לִוְיָתָן זֶה בָּא לָצוּד דַּג רְקָק עַל הַחַכָּה וְנִצּוֹד." מנדלי מוכר ספרים, "בישיבה של מטה", עמ' 65
- "...דומה (סוג אַיָּל) לעופר בְּגָדְלוֹ, אבל קרניו דומים לקרנֵי תַּיִשׁ [...] והמה נִצּוֹדִים בַּיְעָרִים..." ברוך לינדא, "ראשית לימודים א'", דף ל"ו
גיזרון
[עריכה]- פועל המופיע בכתבי חז"ל וקרוב לו השורש המקראי צד"ה (הקיים גם בארמית: צְדָא) ועניינו העיקרי מארב וזמימה: ”וְלֹא חָטָאתִי לָךְ-וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ“ (שמואל א׳ כד, פסוק יא), יש שלעתים נדירות הוא בא שווה משמעות לשורש צו"ד: ""איש שדה" - כמשמעו אדם בטל וצודה בְּקַשְׁתּוֹ חיות ועופות" (רש"י על בראשית כ"ה, פסוק כ"ז). מקבילות דומות לו גם בערבית: صَادَ (קרי: צַאדַ)- לכד או דג דגים, صَيَّاد (קרי: צַיָּאד) צייד או דייג, וכן באכדית: sadu, ובאוגריתית: צד.
מילים נרדפות
[עריכה]