עברית חדשה (ימאות) בימים עברו, בתקופת המפרשים: מלח שהופקר לנפשו בכוונה תחילה באי בודד או בחוף שומם. עונש זה הוטל על ידי רבי חובלים אכזריים במיוחד של אוניות סוחר.[1][2]
"ששת היה עוזרו של רובינזון קרוזו, שעמד לצידו בגבורה כשמצא עצמו נטוש על אי בודד. (גלי וינרב, "סודות מהמטבחון", "גלובס", 14 באפריל 2004)
"לשַׁף יש דמיון פרוע. תמיד אהב להעמיד פנים שהוא נטוש על אי שומם, או משתתף בקרבות, ועוד ועוד." (מוחסין חאמיד, עשן עש. תרגום: אופירה רהט)