מראה מקום
מַרְאֶה מָקוֹם
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| הגייה* | mare makom |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ר־א־י/ה; ק־ו־ם |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | ר׳ מַרְאֶה מְקוֹמוֹת או מַרְאֵי מְקוֹמוֹת |
- חיבור עזר למציאת חומר
- קנינו ספר מראה מקומות עם ציונים והערות על מסכת בבא קמא
מקור
[עריכה]לשון ימי הביניים מילולית: לְהַרְאוֹת מָקוֹם.
- הביטוי בלשון חז"ל ”מראה מקום אני לו“ (בבלי, מסכת קידושין – דף מט, עמוד א)
מונח הלכתי: מדובר במשלח שציין מקום לביצוע, ולעיתים טוען שלא התכוון לקבוע ולהגביל את השליחות אלא רק לכוון ולהצביע על מקום אפשרי.
בתקופת הראשונים שימש כביטוי: "לא ציינתי את כל הפרטים, ולא חידשתי מעצמי, אלא רק הפניתי אותך למקור לעיונך"[1]. מאוחר יותר הפך לשם לחיבור או סוגה ספרותית כזו.
מילים נרדפות
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ לדוגמא: "והמעט הזה שכתבתי לך בני אינו כנגד רב הדינין שנאמר בענין זה כנקדה דקה בשטח הארץ, וכבר הודעתיך בכמה מקומות שאין כונתי רק להעיר רוחך בענינים, ומראה מקום אני לך..." ספר החינוך מצווה תע"ב