מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מצרף
|
| הגייה* |
matsref
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
צ־ר־ף
|
| דרך תצורה |
משקל מַקְטֵל
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא (מטלורגיה) כלי קיבול המשמש להתכת כסף.
- ”מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה.“ (משלי יז, פסוק ג)
- ”מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ.“ (משלי כז, פסוק כא)
- סיווג קונקורדנציוני: S 4715TWOT 1972b
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מצרף
|
| הגייה* |
mitsraf
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
צ־ר־ף
|
| דרך תצורה |
משקל מִקְטָל
|
| נטיות |
|
- (יש לשכתב פירוש זה): אוסף בלתי-מסודר של פריטים.
- המילה הופיעה במילון מונחי הסטטיסטיקה, 1946.[סמ׳ 1]
לערך העוסק במְצָרֵף או מְצֹרָף; ראו צֵרֵף (צֹרָף).
