”אחרי כְלוֹת הארוּחה נכנס אציל אחד והושיט לו כלִי-זהב, רחב ובלתי-עמֹק, מלא מֵי-וְרָדִים נותני ריח, לשטוף ולהדיח את פיו ואת אצבעותיו;“ (בן המלך והעני, מאת מארק טוויין, בפרויקט בן יהודה)
”כאשר יקראו את בעל הברית לעלות לתורה בשבת שקודם הברית, או כשחל הברית בשבת, יגיש השמש להחזן מי ורדים, והוא מברך בקול רם בורא עצי בשמים להוציא את כל הקהל, ואח“כ מסבב השמש עם קמקום מנוקב מלא מי ורדים ושופך מעט בידי כל הנמצאים“ (מנהגי אחינו באה"ק בדת וחיי העם, מאת אברהם משה לונץ, בפרויקט בן יהודה)
ערך בוויקיפדיה: מי ורדים