מיהות
מראה
מִיהוּת
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מיהות |
הגייה* | mihut |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | |
דרך תצורה | מי + ־וּת |
נטיות | ר׳ מִיהוּיוֹת |
- עברית חדשה [לא בשימוש] (יש לשכתב פירוש זה): זהותו של אדם.
- ”עכשיו עומד כאן אדם לפני ארון-הספרים שלי, אדם שניסיתי בסכלותי לנחש את מיהותו, גבוה, הדור ושותק, ואני עומד מולו.“ (דוברין האדם, מאת חנוך ברטוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”שאלת מיהותו של המשורר לא נפתרה עד היום.“ (קו לקו, מאת ישראל חיים בילצקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”זכויות יתירות ניטלות וניתנות. מעמד־הבחירה לא חלף מן העולם, רק מיהותו החברתית נשתנתה.“ (מהפכה ומהפכנית, מאת ישראל כהן, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה [לא בשימוש] מה שמייחד אדם מסוים, ומבדילו מן השאר.
- ”האדם בילדותו, תודעתו מופנית אל מחוצה לו לספיגת דעת. בנערותו, יפנה אל פנימיותו, תוהה על מיהות עצמו ותעודתו“ (פרודות, מאת אליעזר יפה, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
[עריכה]- המילה חודשה ע"פ המילים "מהות", "איכות", "כמות", שחודשו בימי הביניים ע"פ מילות שאלה בתוספת הסיומת "־וּת".
- המילה שימשה כחלופה עברית למילה הלועזית "אדַנְתִּיטָה" (identité). אליעזר בן-יהודה כתב על תחדיש זה: "יצירה יפה בלשון, טבועה בחותם עבריות בחריפות רבה, מצאתי בחשבון האחרון של ביה"ח "שער ציון" ביפו, שנתפרסם בימים האלה. את המושג שיהגה הלועז במלת אדַנְתִּיטָה (identité) והוא: ברור שפלוני הוא הוא מי שאנו מבקשים - מתרגם בעל הקדמת חשבון הנזכר בתיבה חדשה "מיהות" בזה הלשון: 'פלוני שהתברר מיהותו ברור כשר עפ"י עדים'. ובהערה: 'שם מקרה הנגזר ממלת "מי", כמו "מהות" ממלת מה, ופרושו א דענטיטעט. כלומר: אמת באדם מה שנאמר עליו או העד באדם כי הוא הוא'. עצם ההמצאה יפה, רק מן "מי" אפשר לגזור "מיות", ומיהות צריך לגזור מן מיהוא. ואולם, לא לכל גוני המושג הזה תספיק המלה "מיהות", יען יש שנצרך דוקא החיוב, כי איש פלוני או דבר פלוני זה הוא שאנו רוצים. לתרגם הצד הזה של המושג נוכל לבנות שם מקרה זהות".[1]
מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: identity
הערות שוליים
[עריכה]- ↑ אב"י, "מיהות וזהות", עיתון הצבי, 29 בינואר 1900.