מבהק

מֻבְהָק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מובהק
הגייה^*	muvhak
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ב־ה־ק
דרך תצורה	משקל מֻקְטָל
נטיות	נ׳ מֻבְהֶקֶת ר׳ מֻבְהָקִים מֻבְהָקוֹת

לשון חז"ל [נדיר] נוצץ. מאיר.
- אבל כתרו של דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזיוו הולך עד סוף העולם מדרש עשרת הרוגי מלכות
לשון חז"ל בעיקר בצירופים: ברור מאוד. שאין להתבלבל בו. שאין לערער על זהותו.
- ”במד"א בשמות מובהקין אבל בשמות שאינן מובהקין -לא“ (בבלי, מסכת גיטין – דף יא, עמוד א)
- {{צט/בבלי|סימן מובהק
בעל מקצוע עם נסיון רב מומחה במלאכתו.
- אבל בשירות דוד שבשמואל ובתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפן בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקים (מסכת סופרים פרק יב)
[עממי] מזוהה עם עם . שיש בו מאפיינים מרכזיים המתאימים לקבוצה אליה משתייך.
- "אני מראש העין, / מדבר ב־ח' ו־ע' / תימני מובהק / מקור שלא נשחק." (סלסולים, מאת ג'קי מקייטן)

מופעל מן הפועל הבהיק הובהק. השורש ב־ה־ק מופיע פעם אחת במקרא בֹּהַק ומשמעו בהירות המראה.

1.

2. clear‏‏‏‏

4. typical‏‏‏‏

השורש ב־ה־ק הוא שורש מגזירת השלמים