מבהק

מֻבְהָק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מובהק
הגייה*	muvhak
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ב־ה־ק
דרך תצורה	משקל מֻקְטָל
נטיות	נ׳ מֻבְהֶקֶת ר׳ מֻבְהָקִים מֻבְהָקוֹת

1. לשון חז"ל [נדיר] נוצץ. מאיר.

   • אבל כתרו של דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזיוו הולך עד סוף העולם מדרש עשרת הרוגי מלכות

2. לשון חז"ל בעיקר בצירופים: ברור מאוד. שאין להתבלבל בו. שאין לערער על זהותו.

   • ”במד"א בשמות מובהקין אבל בשמות שאינן מובהקין -לא“ (בבלי, מסכת גיטין – דף יא, עמוד א)
   • {{צט/בבלי|סימן מובהק

3. בעל מקצוע עם נסיון רב מומחה במלאכתו.

   • אבל בשירות דוד שבשמואל ובתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפן בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקים (מסכת סופרים פרק יב)

4. [עממי] מזוהה עם עם . שיש בו מאפיינים מרכזיים המתאימים לקבוצה אליה משתייך.

   • "אני מראש העין, / מדבר ב־ח' ו־ע' / תימני מובהק / מקור שלא נשחק." (סלסולים, מאת ג'קי מקייטן)

גיזרון

• מופעל מן הפועל הבהיק הובהק. השורש ב־ה־ק מופיע פעם אחת במקרא בֹּהַק ומשמעו בהירות המראה.

צירופים

• סימן מובהק
• רב מובהק
• שם מובהק

נגזרות

• מובהקות

מילים נרדפות

• נוצץ(1)
• ברור (2)
• בהיר (2)
• מקצועי(3)
• טיפוסי(4)

ניגודים

• קודר(1)

תרגום

• אנגלית:

 1.

 2. clear‏‏‏‏

 4. typical‏‏‏‏

ראו גם

• בהקני