מדרכה

מִדְרָכָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מדרכה
הגייה*	midrakha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ד־ר־ך
דרך תצורה	משקל מִקְטָלָה
נטיות	ר׳ מִדְרָכוֹת; מִדְרֶכֶת־, ר׳ מִדְרְכוֹת־

1. שביל סלול או מרוצף בשולי כביש, המיועד להולכי רגל בלבד.

   • כניסה לרכב חונה ויציאה ממנו חייבות להיעשות מצד המדרכה בלבד.
   • לאחר הירידה מן האוטובוס יש להתרחק ממנו, ולחכות על המדרכה עד שייסע.
   • לא ירכב אדם על אופניים על המדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל.

גיזרון

• צורתה המקראית של תיבה זו - ”מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל“ (דברים ב, פסוק ו)
• מחידושי אליעזר בן-יהודה.

תרגום

• אנגלית: sidewalk‏, pavement‏‏‏‏
• צרפתית: trottoir‏‏‏‏
• ערבית: رصيف‏‏‏‏ (הגייה: רַצִיף)

ראו גם

• הולך רגל