לינה

לִינָה

לשון חז"ל שהייה למשך הלילה או שינה במקום זמני, שאינו הרגיל והקבוע לכך כמו הבית. בדרך כלל בבית קרובים או חברים, בבית מלון, באכסניה וכדומה.
- ”וְהָרוֹכְלִין הַמְּחַזְרִין בָּעֲיָרוֹת, אוֹכְלִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְמְקוֹם הַלִּינָה; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הוּא בֵיתוֹ.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ב, משנה ג)
- ”היינו רעבים וחיפשנו אחר מקום לינה למנוחה ולשהות קצרה של מספר ימים עד שנתחבר לקבוצה של עלייה בלתי-לגלית שהתארגנה בשיתוף עם שליחים מהארץ.“ (אביב בעלטה: אבדן הנעורים בבנדין ובמחנות, מאת דב זלמנוביץ, בפרויקט בן יהודה)