כפוש

כָּפוּשׁ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כפוש
הגייה*	kafush
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	כ־פ־שׁ
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ כְּפוּשָׁה, ר׳ כְּפוּשִׁים, נ"ר כְּפוּשׁוֹת

1. לשון חז"ל כפוי, כבוש, דרוך (=שדרכו עליו).

   • ”היתה כפושה טומאה תחתיו, והיא רוצצת, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת“ (תוספתא, מסכת אהלות – פרק ו, הלכה ג)
   • ”פישון הגַמָּל במידה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במידה כפושה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף קז, עמוד ב)
   • ”בצלחך במרום ציון / בקראך לכפושים קומו.“ (קדושתא ליוה"כ, מאת יניי, באתר מאגרים)

2. לשון ימי הביניים מלוכלך, מגואל. בהשאלה: מבוזה.

   • ”פץ רועה נאמן, כפוש באפר ומודמן“ (אז בהלוך ירמיה, מאת אלעזר הקליר, באתר מאגרים)
   • ”וּמֵישִׁיב דַּעַת חֲלוּשִׁים / וּמַצְהִיל פָּנִים כְּפוּשִׁים“ (פזמון רפ"ז, מאת אנונימוס, באתר מאגרים)
   • ”טרפי הצמחים מוטלים כפושים בטיט שמן והגבעולים החבוטים מתמתחים וּשכוּבִים זה על-גבי זה כתולעים מתים.“ (מאחורי הגדר, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

 1. קרוב לשורש כ־ב־שׁ. והשוו גם קפש.

אוגריתית: 𐎋𐎔𐎘 (kpţ) בהוראת: "לדרוך".

 2. משורש כ־פ־שׁ המקראי (ראו הכפיש) בהוראת: כיסה. אמנם רש"י הסביר את השורש המקראי ע"פ הוראה 1, ראו שם.

ראו גם

• כפש
• הכפיש
• הכפשה
• כפישה