שיבוש מליצי של מובנו שבלשון חז"ל, ב[הלכה]: על פי מצוות התורה [1] אדון שהכה את עבדו וחבל בעינו או בשינו כמו באיברים דומים[2] חייב לשחררו לחפשי, בלשון חז"ל נקרא עבד כזה "יוצא בשן ועין". כלומר משתחרר בעקבות סעיף זה של שן ועין.
↑ראו כאן ”תנא: יוצא בשן ועין וראשי אברים שאינן חוזרים; בשלמא שן ועין כתיבי, אלא ראשי אברים מנלן? דומיא דשן ועין, מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין, אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין.“ (בבלי, מסכת קידושין – דף כד, עמוד א) אך עין ושן מפורשים במקרא