מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | יהיר |
הגייה* | yahir |
חלק דיבר | שם־תאר |
מין | זכר |
שורש | י־ה־ר |
דרך תצורה | משקל קָטִיל |
נטיות | ר׳ יְהִירִים; נ׳ יְהִירָה, נ"ר יְהִירוֹת |
- שמתגאה, נוהג בגסות כעליון על אחרים.
- ”וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה, אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים.“ (חבקוק ב, פסוק ה)
- ”זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן“ (משלי כא, פסוק כד)
- ”יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר, / מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף, / הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף, / מַבָּטָן יָהִיר.“ (נִיב, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- רש"י (משלי שם): "יהיר – גס רוח"
- ר"א מבלגנצי (חבקוק שם): "יהיר – לשון הרהורין" (כלומר שחושב ומתכנן להשיג דברים רבים).
השורש יהר |
השורש י־ה־ר הוא שורש מגזרת נפ"יו.
י־ה־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
יָהַר |
יָהִיר |
יִיהַר |
הַר |
לִיהֹר |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
|
|
|
|
|
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
|
|
|
|
|
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְיַהֵר |
מִתְיַהֵר |
יִתְיַהֵר |
הִתְיַהֵר |
לְהִתְיַהֵר |
- שים לב-זמן הבינוני בבניין קל הוא חריג, כאשר משמש הוא הן כפועל והן כשם תואר במשקל "קָטִיל".
|
|