טין

טִין

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון המקרא, לשון חז"ל טיט.
- ” די חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא מִתְעָרְבִין לֶהֱו‍ֹן“ (דניאל ב, פסוק מג) .
- ”משום דלא מרבה טינא (בוץ הנהר) דג טמא.“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף לט, עמוד א) .
- "ושעיע ליה טין (טיח) פטיר דלא תבן" ( תרגום יונתן ליחזקאל יג יא) .
- עתה הוא מכוסה בקליפת מלח. תחת קליפה זו מונחת שכבה עבה של טין מהנילוס "עובדות נשכחות מהקדמת ההסתדרות הציונית" (1924), זלמן דוד לבונטין
בֹּץ, משקע בוצי דק גרגר.
[גאולוגיה] מרכיב הקרקע שהוא גרגרים שקטרם 2 עד 60 מיקרומטר.

ארמית מקראית ולשון חז"ל – טינא בתרגום גם טין = טי, בלהג מודרני של יהודי בבל כיום משמשת המילה טיאנה במשמעות של טינופת.
מקבילה בערבית: طين במשמעות בֹּץ

1. ראה טיט,

2. slime‏, mire‏‏‏‏,

3. silt‏‏‏‏