חצובה

חֲצוּבָה

לשון חז"ל כן העשוי משלוש רגליים הנפגשים בקצם העליון.
- ”א"ל מי סברת דקיימי כשורה? לא, דקיימי כחצובה.“ (בבלי, מסכת עירובין – דף פה, עמוד ב)
- ”בעי ר' ירמיה כשיר מהו? כשורה מהו? כחצובה מהו? כסולם מהו?“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף כה, עמוד א)
- ”כיצד הן עומדים? רב אמר: כשורה, ושמואל אמר: כחצובא.“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף פג, עמוד ב)

מופיע בירושלמי בצורה: "צובה" בהוראת: סידור בצורת משולש. לא סרור האם מקור המילה מארמית או מעברית.^[1]
המשמעות הנ"ל היא על פי פירוש רש"י ומפרשים נוספים. אבל הערוך (חצב) הביא כמה פירושים שונים: כמו האות "כי" (χ) היוונית, כמו עיגול, בקו יורד.