מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
חמור נושא ספרים
הגייה *
khamor nose sfarim
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ח־מ־ר ; נ־שׂ־א ; ס־פ־ר
דרך תצורה
צירוף
נטיות
לשון ימי הביניים כינוי גנאי לאדם היודע לצטט מתוך ספרים בנושאים שונים בלא שיבין בהם כלום, ועל כן הם אינם משמשים לו להרחבת ידיעותיו.
”מוזרות לי שפות אירופיות ואיני בבחינת "חמור נושא ספרים" , כמו שאומר בעל "חובת הלבבות"? לא, לא אצדק“ (מסביב לנקודה , מאת י"ח ברנר , בפרויקט בן יהודה ) .
"אֲנָשִׁים לָמְדוּ הַחֻמָּשׁ וְהַמִּקְרָא וְהִסְפִּיקוּ לָהֶן בְּגִרְסַת הַפָּסוּק מִבְּלִי הֲבָנַת הָעִנְיָן, וְאֵינָם יוֹדְעִים פֵּרוּשׁ הַמִּלוֹת וְשִׁמּוּשׁ הַלָּשׁוֹן וְהֵם בִּתְכוּנַת חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים " (תרגום: חובת הלבבות, שער עבודת האלהים, פרק ד') .
תרגום שאילה מערבית: كَمَثَلِ ٱلْحِمَارِ يَحْمِلُ أَسْفَارًا (כַמָתָ'לִ אַלְחִמַארִ יַחְמִלֻ אַסְפַרָא[ן]). ייתכן שהניב שאול מן הקוראן. ראו במילון השפה העברית .
הביטוי נזכר בספר הזוהר (זוהר חדש תיקונים כרך ב דף קכ"א ע"ב)[ דרוש מקור ]