חמור נושא ספרים

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חמור נושא ספרים
הגייה* khamor nose sfarim
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־מ־ר; נ־שׂ־א; ס־פ־ר
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. לשון ימי הביניים כינוי גנאי לאדם היודע לצטט מתוך ספרים בנושאים שונים בלא שיבין בהם כלום, ועל כן הם אינם משמשים לו להרחבת ידיעותיו.
    • ”מוזרות לי שפות אירופיות ואיני בבחינת "חמור נושא ספרים", כמו שאומר בעל "חובת הלבבות"? לא, לא אצדק“ (מסביב לנקודה, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה).
    • "אֲנָשִׁים לָמְדוּ הַחֻמָּשׁ וְהַמִּקְרָא וְהִסְפִּיקוּ לָהֶן בְּגִרְסַת הַפָּסוּק מִבְּלִי הֲבָנַת הָעִנְיָן, וְאֵינָם יוֹדְעִים פֵּרוּשׁ הַמִּלוֹת וְשִׁמּוּשׁ הַלָּשׁוֹן וְהֵם בִּתְכוּנַת חֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים" (תרגום: חובת הלבבות, שער עבודת האלהים, פרק ד').

מקור[עריכה]

  • תרגום שאילה מערבית: كَمَثَلِ ٱلْحِمَارِ يَحْمِلُ أَسْفَارًا (כַמָתָ'לִ אַלְחִמַארִ יַחְמִלֻ אַסְפַרָא[ן]). ייתכן שהניב שאול מן הקוראן. ראו במילון השפה העברית.
  • הביטוי נזכר בספר הזוהר (זוהר חדש תיקונים כרך ב דף קכ"א ע"ב)[דרוש מקור]

ראו גם[עריכה]