מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | חלחלה |
| הגייה* | chalchala |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ח־ל־ח־ל |
| דרך תצורה | משקל קַטָּלָה |
| נטיות | חַלְחָלַת־, ר׳ חַלְחָלוֹת |
- לשון המקרא זעזוע הנובע מפחד או מרגש של דחייה.
- ”עַל־כֵּן מָלְאוּ מׇתְנַי חַלְחָלָה, צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה; נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ, נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת.“ (ישעיהו כא, פסוק ג)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים, לְהַחֲרִיד אֶת כּוּשׁ בֶּטַח; וְהָיְתָה חַלְחָלָה בָהֶם בְּיוֹם מִצְרַיִם, כִּי הִנֵּה בָּאָה.“ (יחזקאל ל, פסוק ט)
- ”בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה, וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם; וְחַלְחָלָה בְּכָל־מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר.“ (נחום ב, פסוק יא)
- שם פעולה, נגזרת של הפועל התחלחל.
ערך בוויקיפדיה: חלחלה