חלחלה

חַלְחָלָה[עריכה]

לשון המקרא זעזוע הנובע מפחד או מרגש של דחייה.
- ”עַל־כֵּן מָלְאוּ מׇתְנַי חַלְחָלָה, צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה; נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ, נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת.“ (ישעיהו כא, פסוק ג)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים, לְהַחֲרִיד אֶת כּוּשׁ בֶּטַח; וְהָיְתָה חַלְחָלָה בָהֶם בְּיוֹם מִצְרַיִם, כִּי הִנֵּה בָּאָה.“ (יחזקאל ל, פסוק ט)
- ”בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה, וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם; וְחַלְחָלָה בְּכָל־מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר.“ (נחום ב, פסוק יא)

ערך בוויקיפדיה: חלחלה