לשון חז"ל אדם שקורא את התפילות בבית הכנסת בקול רם או בניגון לפני קהל המתפללים.
” ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן ולא היו יושבין מעורבין אלא זהבין בפני עצמן וכספין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן.“ (בבלי, מסכת סוכה – דף נא, עמוד ב)
”המונים המונים לבית הכנסת, כי חזן יתפלל בבית הכנסת! ימים רבים לבלטרימנץ ללא חזן אמת יפה קול ומיטיב נגן.“ (בעבור נעלים, מאת י"ל גורדון, בפרויקט בן יהודה)
לשון חז"ל משגיח ומפקח בבית כנסת, בבית ספר ובבית דין.
על האבחנה בין "חזן" לבין "בעל־תפילה": חזן מצטיין בקולו הערב והחזק ויכול להתחרות בזמרי אופרה. חזן למד פיתוח קול, ויודע להופיע עם מקהלות ותזמורת, וככזה מופיע לפני קהל מאזינים לא רק בבתי־כנסת ולא רק בתפילות. בדרך־כלל חזנות היא עיסוקו ופרנסתו בבתי־כנסת גדולים ובעלי אמצעים. בעל־תפילה מצטיין בשליטה בניגונים מסורתיים העוברים מדור לדור, ויודע כיצד לרגש את קהל המתפללים. קולו ערב, אך לא תמיד חזק. בדרך־כלל אין פרנסתו על עיסוקו החובבני הזה. מסלסל בקולו רק בבית־הכנסת. לפעמים מסגל לעצמו מאניירות של חזן מקצועי.
וכן ראש בהכ"נ לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים שאין אדם [מבזבזהו בידיו] לעצמו חזן הכנסת העומד לקרות אחד עומד ומחזן לו עד שעה שיקרא. תוספתא, מסכת מגילה, פרק ג, משנה יג
ערך בוויקיפדיה: שליח ציבור