המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. נגזר משורש ז־כ־ך, מכיון שהיא שקופה ועל כן נראית זכה. במקרא מופיע בחולם, וכן בכ"י קאופמן של המשנה. אבל מאוחר יותר השתרשה ההגיה בשורוק, אולי בהשפעת הארמית.
המילה משותפת למספר לשונות שמיות; אכדית: zakukītu - זכוּכית וגם זיגוג (ציפּוּי בּחומֶר מבריק). ערבית: زَجَاج(זַגַ'אג'). ארמית: "זְכוּכִיתָא", "זְגוּגִיתָא". בתוספתא מופיע גם בצורת: "סכוכית" (שבת ח,כא ועוד).
פרסית: زاگ(זָאג) - גופרת מתכת שקופה וצבעונית, וגם ויטריול (שהיו הגבישים השקופים הראשונים שהתגלו).