עטש

עִטֵּשׁ

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	עיטש
שורש וגזרה	ע־ט־שׁ
בניין	פִּעֵל

1. עווית או התקף בלתי רצוני המתבטא בפליטת אויר פתאומית וקולנית דרך האף והפה כתוצאה מגירוי.

   • ”וְאֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת, מְפַהֶקֶת, וּמְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי כְרֵסָהּ, וְבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְשׁוֹפַעַת, וּכְמִין צְמַרְמֹרֶת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ, וְכֵן כַּיּוֹצֵּא בָהֶן.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ט, משנה ח)

גיזרון

• לפעמים הכוונה להפיחה בלשון נקיה ”כאן מלמעלה כאן מלמטה“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כד, עמוד ב)
• ערבית - עטשא عَطَسَ . גרמנית - הֲטְשִׁ'י hatschi

נגזרות

• עיטוש

מילים נרדפות

• התעטש
• זורר

ראו גם

• גהק
• פהק

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: עיטוש