התאפק

הִתְאַפֵּק[עריכה]

התחזק שלא לבצע את רצונו, את דחפיו.
- "וַיִּתְאַפַּק הָמָן וַיָּבוֹא אֶל־בֵּיתוֹ" (אסתר ה י)
- ”לא התאפק השופט ופלש לתוך דבריה של האחות גיטלין.“ (שודדים, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)
עצר בעד רגשותיו ולא הביעם.
- "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵ֑א וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם" (בראשית מג לא)
- ”והדמעות עמדו בעיניו, חנקו בגרונו, בכיה נוראה עמדה להתפרץ והוא התאפק בכל כוחותיו ולא בכה, – מפני הבושה…“ (הלילה אחרי ההלוויה, מאת אברהם שוער, בפרויקט בן יהודה)
לשון המקרא התחזק, התגבר על פחדיו.
- "וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל... וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה " (שמואל א יג יב)
[סלנג] משהה נקביו, לא מתפנה מפסולת המעיים.
- לא היו שירותים במקום ולכן התאפקתי עד להגעתי הביתה.

3: אכדית אֶפֶּקֻ epēqu בהוראת להיות מוצק . השוו ערבית אַפַקֲ أَفَقَ להשיג, להגיע, להעצים, להאריך טווח (=כלי נשק) ^[1].

רש"י כותב שמשמעות השורש היא התחזקות נגד הדחף הטבעי. גם התרגום מתרגם אתחסן בארמית התחזק.