הפציע

הִפְצִיעַ

לשון חז"ל [לא בשימוש] שבר, פצע.
- ”פִּרְחֵי כְּהוּנָה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזִירִין“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ט, משנה ו)
- מפציעין אגוזים במטפחות ואינו חושש אם קורע הרוקח הלכות שבת סי' קטו
לשון חז"ל התפצל.
- ”תִּמוּר שֶׁל לְבָנָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמַקֵּל, תִּמּוֹר שֶׁל חַמָּה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן“ (בבלי, מסכת יומא – דף כח, עמוד ב)
יאמר על אור: בקע והופיע.
- ”למחרת, עם הפציע השחר, הלכתי לשם לבדי, כשאני נושאת עמי את מצלמתי.“ (עקרון הסבירות, מאת אידה צורית, בפרויקט בן יהודה)

ב ”אם היה מפציע בין קורה לחברתה“ (תוספתא, מסכת כלאים – פרק ד, הלכה ז) יש גורסים מפסיע וי"ג מפסיק.