הפציע
הִפְצִיעַ[עריכה]
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | הפציע |
שורש וגזרה | פ־צ־ע |
בניין | הִפְעִיל |
- לשון חז"ל [לא בשימוש] שבר, פצע.
- ”פִּרְחֵי כְּהוּנָה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזִירִין“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ט, משנה ו)
- מפציעין אגוזים במטפחות ואינו חושש אם קורע הרוקח הלכות שבת סי' קטו
- לשון חז"ל התפצל.
- ”תִּמוּר שֶׁל לְבָנָה מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמַקֵּל, תִּמּוֹר שֶׁל חַמָּה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן“ (בבלי, מסכת יומא – דף כח, עמוד ב)
- יאמר על אור: בקע והופיע.
- ”למחרת, עם הפציע השחר, הלכתי לשם לבדי, כשאני נושאת עמי את מצלמתי.“ (עקרון הסבירות, מאת אידה צורית, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: word
מידע נוסף[עריכה]
- ב ”אם היה מפציע בין קורה לחברתה“ (תוספתא, מסכת כלאים – פרק ד, הלכה ז) יש גורסים מפסיע וי"ג מפסיק.